פייק ניוז בקבוצת הוואטסאפ: איך בודקים אם הידיעה אמיתית לפני שמעבירים הלאה

זה מתחיל בהודעה בקבוצה המשפחתית: צילום מסך של "מסמך פנימי", הקלטה קולית של "קצין בכיר" או סרטון דרמטי עם כיתוב מבהיל. בתוך דקות ההודעה עוברת לעשרות קבוצות, ואף אחד לא יודע מאיפה היא הגיעה. בישראל, שבה החדשות מתעדכנות כל הזמן ושבה מצבי מתיחות חוזרים על עצמם, מידע כוזב מתפשט במהירות מיוחדת. הוא יכול ליצור פאניקה, לפגוע באנשים ולשמש כלי בידי גורמים עוינים. החדשות הטובות הן שאפשר ללמוד לזהות אותו.

למה מידע כוזב מתפשט כל כך מהר

מחקרים בתחום התקשורת מראים שוב ושוב שידיעות מפתיעות, מפחידות או מעוררות כעס מתפשטות מהר יותר מידיעות עובדתיות ומשעממות. מידע כוזב בנוי בדיוק על הרגשות האלה. הוא נותן תחושה של מידע פנימי שאחרים עוד לא יודעים, ומעורר דחף להזהיר את הקרובים.

בנוסף, אנחנו נוטים להאמין למה שמגיע מאנשים שאנחנו מכירים. הודעה שהעביר בן דוד או חברה מהעבודה נראית אמינה יותר, גם אם הם עצמם קיבלו אותה מגורם לא ידוע. כך נוצרת שרשרת שבה כל חוליה מוסיפה אמינות מדומה, בלי שאיש בדק את המקור.

סימני האזהרה הקלאסיים

יש כמה סימנים שחוזרים כמעט בכל ידיעה כוזבת. הראשון הוא היעדר מקור ברור: "שמעתי מחבר שעובד ב...", "מסמך שהודלף", "תעבירו לכולם". השני הוא שפה רגשית מוגזמת, סימני קריאה רבים והוראות דחופות. השלישי הוא תוכן שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי, או רע מכדי להיות אמיתי.

• אין מקור מזוהה, או שהמקור הוא "חבר של חבר"
• דרישה להעביר מהר לכמה שיותר אנשים
• תוכן קיצוני שלא מופיע באף כלי תקשורת מוכר
• צילום מסך במקום קישור לפרסום המקורי
• שגיאות, לוגו מטושטש או עיצוב שונה מהמקובל

אף סימן לבדו אינו הוכחה, אבל צירוף של כמה מהם צריך להדליק נורה אדומה ולגרום לעצור לפני ששולחים הלאה.

בדיקה בסיסית בשלוש דקות

לא צריך להיות עיתונאי חוקר כדי לבדוק ידיעה. הצעד הראשון הוא לחפש את עיקר הטענה במנוע חיפוש, ולבדוק אם כלי תקשורת מוכרים ואמינים מדווחים עליה. אם מדובר באירוע דרמטי באמת, הוא כמעט תמיד יופיע באתרי החדשות המרכזיים תוך זמן קצר.

הצעד השני הוא לבדוק במקורות הרשמיים. הודעה על הנחיה ביטחונית צריכה להופיע באתר או באפליקציה של פיקוד העורף. הודעה על החלטה ממשלתית תופיע בהודעות הרשמיות של המשרד הרלוונטי. אם אין לה זכר שם, יש סיבה טובה לחשוד.

הצעד השלישי הוא לבדוק את התאריך. ידיעות ותמונות ישנות ממוחזרות שוב ושוב, ומוצגות כאילו התרחשו היום. כתבה אמיתית משלוש שנים קודם יכולה להטעות לא פחות מידיעה מומצאת.

תמונות וסרטונים: לא כל מה שרואים קרה

תמונות וסרטונים נתפסים כראיה חזקה, אבל הם מטעים לעיתים קרובות. הדרך הנפוצה ביותר אינה זיוף אלא הוצאה מהקשר: סרטון ממדינה אחרת, מאירוע אחר או משנה אחרת שמוצג כאילו צולם כאן ועכשיו. חיפוש תמונה הפוך, שבו מעלים את התמונה למנוע חיפוש ובודקים איפה הופיעה בעבר, חושף מקרים רבים כאלה.

בנוסף, כלים של בינה מלאכותית מאפשרים היום ליצור תמונות, קולות ואפילו סרטונים מזויפים שנראים אמינים מאוד. כדאי לשים לב לפרטים חריגים כמו ידיים מעוותות, טקסט לא קריא ברקע, תאורה לא עקבית או תנועות שפתיים שלא תואמות את הקול. אבל ככל שהטכנולוגיה משתפרת, הסימנים האלה נעלמים, ולכן הבדיקה העיקרית נשארת: מי פרסם את זה לראשונה, ומי עוד מאשר?

הקלטות קוליות: הז'אנר הישראלי

בישראל התפתח ז'אנר מוכר במיוחד של הקלטות קוליות בוואטסאפ: אדם שמציג את עצמו כבעל תפקיד או כמי שיש לו גישה למידע, ומספר על אירוע דרמטי או נותן הוראות. הקלטות כאלה מעבירות תחושה של אמינות ושל קרבה, אבל כמעט אי אפשר לאמת אותן.

הכלל הפשוט: הקלטה בלי שם, בלי תפקיד מוכח ובלי אישור ממקור רשמי, לא צריכה לשמש בסיס להחלטה, וודאי שלא כדאי להעביר אותה הלאה. גופים רשמיים מעבירים הנחיות דרך ערוצים רשמיים, לא דרך הקלטות אנונימיות.

מה עושים כשמקבלים ידיעה חשודה

הצעד הכי פשוט והכי חשוב הוא לא להעביר. אם אתם לא בטוחים, עדיף לשתוק מאשר להפיץ. אם מי ששלח את ההודעה קרוב אליכם, אפשר לכתוב לו בעדינות שבדקתם ולא מצאתם אישור, ולצרף קישור למקור אמין. תגובה מכבדת עובדת טוב יותר מנזיפה פומבית בקבוצה.

באפליקציות המסרים יש לעיתים סימון של הודעות שהועברו פעמים רבות. הסימון הזה הוא תזכורת שמדובר בתוכן שעבר מיד ליד, ולא במידע ממקור ראשון. כשמדובר בתוכן שנראה כמו הסתה, איום או ניסיון הונאה, אפשר לדווח עליו לפלטפורמה.

לחנך את עצמנו ואת הילדים

אוריינות תקשורתית היא מיומנות שאפשר ללמוד, ושווה ללמד אותה גם בבית. ילדים ובני נוער צורכים חדשות בעיקר מרשתות חברתיות, ולעיתים קרובות מסרטונים קצרים. שיחה על איך בודקים מקור, מה ההבדל בין דעה לעובדה ולמה כדאי לחשוד בכותרת מבהילה, יכולה ללוות אותם לאורך שנים.

גם מבוגרים, ובמיוחד הדור המבוגר יותר, נחשפים למידע כוזב ולעיתים מתקשים לזהות אותו. שיתוף של כמה כללים פשוטים בקבוצה המשפחתית יכול לשפר את איכות המידע שעובר בה לכולם.

לסיכום, מידע כוזב ניזון מתגובות מהירות. כשעוצרים לרגע, שואלים מי המקור, בודקים במקורות אמינים ורשמיים ונמנעים מלהעביר הלאה מה שלא אומת, שוברים את השרשרת. כל אחד מאיתנו הוא חוליה בה, ולכל אחד יש את הכוח לעצור אותה.